ציטוט מנצח מתוך הספר 

“אנחנו יודעים שאפשר אחרת. לא מאמינים.לא מקווים.

יודעים.

לא בגלל שחווינו הארה,
אלא מפני שמדי פעם אנחנו רואים אותם,
את האנשים האלה שמסתובבים בינינו רגועים ומחויכים.
האנשים האלה שהורידו הילוך ועדיין משייטים בנינוחות לא מאומצת של חמישי.
שלא מתרפסים בפני מותגים, לא עונדים שעונים יקרים, לא משדרגים כל שני וחמישי ומעדיפים חושה על מלון חמישה כוכבים. האנשים האלה שמצאו זמן להירשם למאבק חברתי, לקרוא ספרים בשדרה, לגדל בעצמם את הילדים, לטייל ברחוב שלובי ידיים, לפתח תחביב, להיות ממוקדים, פעילים, יעילים.
האנשים האלה שלא מחכים להחלטת הממשלה כדי לרדת לארבעה ימי עבודה, שעזבו קריירה מבטיחה כדי למלא הבטחה שפעם נתנו לעצמם, שוויתרו על אופציות לטובת הגשמה, שמאמינים במילה ייעוד ועדיין לא לוקחים את עצמם יותר מדי ברצינות.
האנשים האלה לא באמת מיוחדים,
הם לא הגיעו מקריפטון ואין להם כוחות על אנושיים.
הם גם לא לובשים שרוולים ויושבים כל היום על החוף בישיבה מזרחית, הם מסתובבים בינינו בג’ינסים ובחליפות, מרימים עסקים מושכים משכורות.
אז מה יש באנשים האלה שמרשים לעצמם להסתובב ככה בעולם, מאושרים?
אולי, רק אולי, בסופו של דבר מדובר בהחלטה רציונלית פשוטה.
אנשים כמונו, רגילים, שהחליטו יום אחד לקחת נשימה עמוקה ולהסתכל סביבם.
עמוק בפנים הרי גם אנחנו יודעים מה הם רואים: עולם שמאיץ את עצמו לדעת עד כדי ירידה מהפסים.
רוב הזמן אנחנו מתעלמים, נסחפים הלאה עם הזרם, זה קל.
זה קצת כמו לנהוג בכביש מהיר ולראות איך שני רכבים כמעט מתנגשים.
באופן אינסטינקטיבי, אנחנו מאטים.
אבל כל זה הולך להשתנות, עובדה,
הגעתם עד לפה.”

“היסטוריה של מהירות” מאת עמית נויפלד